إسرائيل، فلسطين، وقطاع غزة. وقف إطلاق النار الآن!

יִשְׂרָאֵל, פַּלַסְטִין וּרְצוּעַת עַזָּה. הַפְסָקַת אֵשׁ מִיָּד.

המצב במזרח התיכון, ובמיוחד ברצועת עזה, מורכב ביותר, וישנן הצעות רבות לפתרון, עם עמדות שונות בתכלית ולעיתים קרובות מנוגדות זו לזו. אין “פתרון” יחיד ופשוט שיכול לפתור באופן סופי את כל הבעיות, אלא סדרה של גישות ותוכניות שנדונו, ובמקרים מסוימים נוסו, במשך השנים.
הנה סיכום הגישות העיקריות והנושאים המרכזיים:
* פתרון שתי המדינות
זהו הפתרון הנתמך היסטורית על ידי הקהילה הבינלאומית, כולל האו”ם והאיחוד האירופי. הוא מציע הקמת מדינה פלסטינית עצמאית וריבונית שתתקיים בשלום לצד מדינת ישראל. הנקודות העיקריות של הצעה זו כוללות:
* גבולות: בדרך כלל מתייחסים לגבולות 1967, עם אפשרות לחילופי שטחים מוסכמים הדדית.
* ירושלים: ההצעה קובעת שירושלים תהיה בירת שתי המדינות.
* ביטחון: ערבויות ביטחון לישראל ולמדינה הפלסטינית העתידית.
* פליטים: פתרון מוסכם לנושא הפליטים הפלסטינים.
עם זאת, פתרון זה נתקל במכשולים עצומים, כולל המשך הרחבת ההתנחלויות הישראליות בגדה המערבית, הפיצול הפוליטי העמוק בין הפלגים הפלסטיניים (חמאס השולט בעזה והרשות הפלסטינית השולטת בחלקים מהגדה המערבית) והסירוב של מנהיגים וקבוצות מסוימות, הן ישראלים והן פלסטינים, להכיר במדינה השנייה. מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023 והמבצע הצבאי הישראלי שבא בעקבותיו בעזה הקשו עוד יותר על חידוש המשא ומתן.
* פתרון המדינה האחת
גישה זו, פחות נפוצה, מציעה הקמת מדינה דו-לאומית אחת שבה ישראלים ופלסטינים יחיו יחד עם זכויות שוות. וריאציות של פתרון זה כוללות:
* מדינה חילונית ודמוקרטית: מדינה אחת לכל אזרחיה, ללא קשר למוצא אתני או דת.
* פדרציה: מודל פדרלי עם ישויות אזוריות אוטונומיות.
הצעה זו נתפסת בספקנות על ידי רבים משני הצדדים, מכיוון שהיא מעלה שאלות מורכבות הקשורות לזהות לאומית, לייצוג פוליטי ולסיכון של סכסוכים אתניים ודתיים בתוך ישות אחת.
* פעולות הקהילה הבינלאומית
לאחר מתקפת חמאס והמתקפה הישראלית, הקהילה הבינלאומית פעלה בכמה מישורים:
* הפסקת אש: מדינות וארגונים בינלאומיים רבים קראו להפסקת אש מיידית ולפתיחת מסדרונות הומניטריים.
* חקירות פשעים: בית הדין הפלילי הבינלאומי החל בחקירות על פשעי מלחמה אפשריים שבוצעו על ידי שני הצדדים. הבקשות למעצר מנהיגי חמאס ופקידים ישראלים משקפות את הדאגה מהפרת החוק הבינלאומי.
* לחצים דיפלומטיים: מדינות שונות, כולל ארצות הברית והאיחוד האירופי, הפעילו לחצים דיפלומטיים על ישראל כדי להגביל את מספר הקורבנות האזרחיים ולאפשר כניסת סיוע הומניטרי. במקביל, הייתה גינוי חריף של פעולות חמאס.
* תמיכה בחברה האזרחית: נעשים מאמצים לתמוך בארגוני החברה האזרחית, הן ישראלים והן פלסטינים, הפועלים למען שלום ופיוס “מלמטה”, מתוך אמונה ששלום בר-קיימא אינו יכול להיכפות רק מלמעלה, אלא חייב לצמוח מתוך הכרה הדדית ובניית אמון בין אנשים.
איך לפעול למען שלום יציב:
השגת שלום יציב דורשת גישה רב-גונית וארוכת טווח שחורגת מהפסקת אש פשוטה. ההצעות הקונקרטיות כוללות:
* מנהיגות אמיצה: הצורך במנהיגים משני הצדדים שמוכנים להתפשר ולהוביל את עמם לשלום, להתגבר על הטראומה והספקנות.
* הכרה וביטחון: הכרה הדדית בזכות להתקיים בשלום ובביטחון. עבור הישראלים, משמעות הדבר היא להתמודד עם איום של קבוצות כמו חמאס; עבור הפלסטינים, משמעות הדבר היא סיום הכיבוש ובניית ההתנחלויות.
* סיוע הומניטרי ושיקום: בעזה, העדיפות היא שיקום וסיוע הומניטרי, שלא יכולים להתקיים ללא פתרון פוליטי שימנע הרס עתידי.
* חינוך לשלום: מאבק בהסתה לשנאה וקידום חינוך המעודד הבנה וכבוד הדדי.
בסיכום, “הפתרון” המקובל ביותר הוא עדיין פתרון שתי המדינות, אך יישומו נתקל במגוון עצום של בעיות פוליטיות וביטחוניות.
כל הצעה לשלום יציב תצטרך להתמודד עם הטראומה העמוקה של שני הצדדים, עם סוגיות הביטחון, הכיבוש ועתיד האוכלוסייה בעזה, ותצטרך לכלול תפקיד פעיל ומתואם של הקהילה הבינלאומית כדי לתמוך בתהליך שלום.
לארצות הברית ולרוסיה יש גישות שונות מאוד, ולעיתים מנוגדות, לפתרון הסכסוך ברצועת עזה.
עמדות והצעות של ארצות הברית:
* פתרון שתי המדינות: באופן מסורתי, העמדה הרשמית של ארצות הברית היא לתמוך בפתרון ארוך טווח שיכלול קיום של שתי מדינות, ישראלית ופלסטינית, החיות זו לצד זו בשלום ובביטחון.
* תיווך ודיפלומטיה: ארצות הברית פעלה כמתווכת מרכזית במשא ומתן על הפסקת אש ושחרור חטופים, בניסיון לאזן בין התמיכה בישראל לבין הלחץ להקל על המשבר ההומניטרי בעזה. היא הציגה מספר הצעות להפסקת אש, שאושרו לעיתים קרובות על ידי מועצת הביטחון של האו”ם.
* תוכניות לאחר המלחמה: עלו מספר הצעות אמריקאיות לשיקום עזה לאחר סיום הסכסוך. חלקן, פחות עדכניות, הציעו סוג של נאמנות בראשות ארצות הברית לתקופת מעבר. אחרות, שנויות יותר במחלוקת ועדכניות יותר, העלו השערות לגבי תוכניות הגירה מרצון עם תמריצים כספיים לפלסטינים שיבחרו לעזוב את עזה. תוכניות אלה עוררו ביקורת חריפה ברמה הבינלאומית ומצד ארגוני זכויות אדם.
* תנאים להפסקת אש: ההצעות האמריקאיות קישרו לעיתים קרובות הפסקת אש לשחרור כל החטופים ולפירוק חמאס.
עמדות והצעות של רוסיה:
* קרבה למען הפלסטינים: רוסיה שמרה היסטורית על קשרים עם מדינות ערב ועם הרשות הפלסטינית. היא מתחה ביקורת על המבצע הצבאי הישראלי בעזה, בטענה שפעולות ישראל אינן מידתיות.
* תמיכה בהפסקת אש מיידית: רוסיה קראה שוב ושוב להפסקת אש מיידית ומתמשכת בעזה, ולעיתים קרובות תמכה בהחלטות האו”ם שארצות הברית הטילה עליהן וטו.
* תפקיד מועצת הביטחון של האו”ם: מוסקבה השתמשה במעמדה כחברה קבועה במועצת הביטחון כדי להביע את עמדתה, תוך ניסיון לגייס תמיכה בינלאומית לפתרון שישים קץ לסבל האוכלוסייה האזרחית.
* ביקורת על המדיניות האמריקאית: רוסיה מאשימה את ארצות הברית בתמיכה בלתי מסויגת בישראל ובאי הפעלת לחץ מספיק כדי לסיים את הסכסוך, ובכך מטילה ספק בהיותה מתווכת הוגנת.
בסיכום, בעוד שארצות הברית מנסה לתווך פתרון שיבטיח את ביטחונה של ישראל ויכלול עתיד לעזה, רוסיה ממצבת את עצמה כמגינה על המטרה הפלסטינית, קוראת להפסקת אש מיידית ומותחת ביקורת גלויה על פעולות ישראל והמדיניות האמריקאית. ההצעות הקונקרטיות לשלום של שתי המדינות הן לעיתים קרובות מורכבות, מתפתחות עם המצב בשטח ומושפעות מהדינמיקות הפנימיות והגיאופוליטיות של כל אומה.
על פי המקורות העדכניים ביותר, מאז המתקפה ב-7 באוקטובר 2023, מספר הקורבנות בסכסוך בין ישראל לחמאס הוא כדלקמן, אם כי המספרים יכולים להשתנות בהתאם למקור ולמועד הבדיקה:
* קורבנות ישראלים (שנגרמו על ידי חמאס): על פי הערכות, מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023 גרמה לכ-1,200–1,400 קורבנות בישראל, בהם אזרחים וחיילים.
* קורבנות פלסטינים (שנגרמו על ידי ישראל): ברצועת עזה, מספר הפלסטינים שנהרגו מהפצצות ומפעולות צבאיות ישראליות עולה על 56,000 איש, בהם מספר רב של אזרחים וילדים. בנוסף, ישנם למעלה מ-1,000 קורבנות פלסטינים בגדה המערבית.
חשוב לציין כי מספרים אלה מייצגים סיכום כולל מאז תחילת הסלמת הסכסוך והנתונים מתעדכנים כל הזמן. מקורות פלסטינים וישראלים מספקים לעיתים נתונים שונים ומבוססים על שיטות ספירה שונות.
הערכות הקורבנות בסכסוך מתבססות על מקורות שונים, שלעיתים שונים במעט זה מזה, אך יחד הם מציעים תמונה כללית של המצב. המקורות העיקריים שאליהם מתייחסים הם:
משרד הבריאות בעזה: זהו הגוף העיקרי המפרסם נתונים על הקורבנות הפלסטינים ברצועת עזה. מספרים אלה מצוטטים לעיתים קרובות על ידי ארגונים בינלאומיים, כולל האו”ם, שלמרות שאינם יכולים לאמת אותם באופן עצמאי בשטח, הם נחשבים בדרך כלל אמינים.
צה”ל (צבא ההגנה לישראל): צבא ישראל מספק נתונים על קורבנות ישראלים, אזרחים וחיילים, ועל אבדות חמאס.
ארגוני האו”ם: סוכנויות האו”ם, כמו המשרד לתיאום עניינים הומניטריים (OCHA) ויוניצ”ף, מפרסמות דוחות המסכמים את הנתונים הזמינים, ובמקרים מסוימים מציעות הערכות משלהן. עם זאת, כאמור, לגבי הקורבנות בעזה, הן מסתמכות במידה רבה על נתוני משרד הבריאות המקומי.
ארגונים לא ממשלתיים (NGO) ותקשורת עצמאית: גם קבוצות כמו Save the Children, רופאים ללא גבולות (MSF) ועיתונאים עצמאיים או סוכנויות ידיעות (כמו אל ג’זירה, רויטרס, סוכנות הידיעות Associated Press) מספקות דיווחים ומאזנים, לעיתים עם הערכות שיכולות להיות שונות מהרשמיות.
חשוב לזכור שאימות הנתונים קשה ביותר באזור סכסוך, ולכן המספרים מתעדכנים כל הזמן ועלולים להשתנות. ההבדלים בין המקורות נובעים לעיתים קרובות מגורמים שונים, כמו שיטת הספירה (למשל, אם היא כוללת או לא אנשים נעדרים מתחת להריסות) והקושי להבחין בין אזרחים ללוחמים.
פעילות התיווך להשגת שלום יציב ובר-קיימא היא בין המחויבויות העיקריות של המדינה העולמית החדשה (http://www.newworldstate.org), וכדי להשיג מטרה גדולה זו אנו זקוקים למחויבות של כל מי שירצה לשתף פעולה במסגרת תחומי המומחיות שלו במדינה העולמית החדשה. שלום נבנה יחד. אבל, יהיה אשר יהיה הפתרון, יש דחיפות להפסקת אש מיידית כדי לשמור על האוכלוסייה האזרחית הפלסטינית ולאפשר זמינות מיידית של סיוע בינלאומי.
יותר מדי חפים מפשע מתו וזה לא היה צריך לקרות.
אני הצטרפתי ברוח התנדבות מוחלטת לפלטפורמה http://nuovostatomondiale.org ואני ממשיך לתרום את חלקי. ואתה?

http://www.newworldstate.org
Cav. Dott. Salvatore Ferro Infranca